בן עזיזה ודויד, נולד בשנת 1926 בעיר צפרו, מרוקו. הוא סיים את בית-הספר "אליאנס" בעירו, הצטיין בלימודיו והמשיך ללמוד בבית-הספר המחוזי לחקלאות בעיר פז. לאחר שסיים את לימודיו נתקבל לעבודה במשרדי האדמיניסטרציה הצרפתית ובדואר. בשנת 1946, בשעה שפורעים ערביים פרעו בגיטו היהודי, ידע לארגן הגנה עצמית ושימש לנוער במרוקו סמל לקוממיות יהודית. היה מדריך ספורט יחיד בעירו, בעל גוף אתלטי ומפותח, ועל אף הסביבה העוינת היה מהלך זקוף-קומה וישותו שופעת הביטחון עוררה כבוד אצל הערבים השכנים. היה גאה ביהדותו וקינא לכבוד עמו. היה בין הראשונים שקיבלו זכות עלייה לארץ מאת מוסדות היישוב ועלה לארץ ממרוקו בשנת 1946. עלייתו לארץ השפיעה על כל הנוער בעירו ורבים העפילו לעלות אחריו. בבואו לארץ עבד בקבוצת בארות יצחק כשנה ומחצה והתבלט בכשרונותיו. היה חבר ב"הגנה" ומטעמה נשלח לבית-ספר לנוטרים. עמור ניחן בשכל חריף וסגנונו היה מושך ומלהיב. במכתביו תיאר את חיי הארץ וחזה את תקומת המדינה.

ביום 20.1.1948 ערכו הערבים התקפה על יחיעם. עמור היה בין הנוטרים שיצאו במשוריין לעבר הקיבוץ. סמוך לכברי נתקל המשוריין במחסום ונתקע. הנוטרים ניהלו קרב עם הכוחות הערביים ועמור נפצע פעמיים, עד שהגיע כוח בריטי למקום וחילץ את הנפגעים. הוא הועבר לבית-החולים הצבאי בחיפה, ולאחר שנקטעה רגלו מת מפצעיו ביום ט"ז בשבט תש"ח (27.1.1948).

הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.